משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָונִי וְאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָייָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה. וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וּבָא וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ור' יוסי אוסר. דכיון שאין שם אחר שיכול לזכות אלא הוא הוי כמתנה ואין הלכה כר' יוסי ודוקא באין לו מה יאכל הוא דשרו רבנן אבל באינש אחרינא לא:
מתני' ואין לו מה יאכל. אורתא דמילתא נקט וה''ה אפי' יש לו מה יאכל:
ובא. זה ונוטל מזה אם ירצה ליתן לו ואינו עובר על נדרו כדמפרש בגמרא:
מתני' הולך אצל פועלים. לא זו אף זו קתני ברישא אשמעינן לצורך מזונות שרי וסיפא קמ''ל דאפילו לצורך בנין ביתו התירו:
הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶינּוּ כול'. 15b בְּאוֹמֵר. קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֵינִי חוֹרֵשׁ לְעוֹלָם. כְּאוֹמֵר. קוֹנָם שָׂדִי נֶחֱרֶשֶׁת לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
פרס גולתיה. פיר' טליתו על הגדיש שנפלה דליקה עליה וברחה האש ממנה:
בגדך מדלי. במזלך יהו כל נכסיי כלומר על אחריותך שאתה מונעני מלכבות עד שלא תבא לביתי וא''ל ר' יונה כן יהיה ונעשה לו נס וניצולה כל השכונה:
הוה מגירי'. שכנו של ר' יונה ונפלה דליקה בשכונתו ובא הכותי ורצה לכבותה ולא הניחו ר' יונה:
לא הוה צריך לעשות כן. למחות בידם שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:
הניחו לגבאי. על הקב''ה אמר כן שבעונו בא לו זה:
בני קצרה. אנשי המלך מפני שאפטרופוס של מלך הי' כדאמר התם:
סכנה הוית. שאני התם דמפני סכנת נפשות התירו ודחי ליה ר' יוסי דאי סכנה הוית אפילו ר' אמי בעצמו היה מותר לו לכבות דמי לא תני כל דבר סכנה אין אומרים בשבת יעשו בגוים כו' אלא אפילו בלא סכנה מותר לומר כן וכן מסקי' בבבלי סוף כל כתבי:
נפל' דליקה בכפ'. בשבת והוציא ר' אמי כרוז בשוק כל דעבד ומכבה אינו מפסיד אלמא דשרי:
גמ' מהו. דמותר לו לומר לכתחילה מאן דעבד עמיה לא מפסיד ואע''ג דרישא ודאי מותר כל הזן אינו מפסיד וכדאוקמינן בבבלי כתובות ריש פרק המדיר התם משום מזונות התירו אבל הכא מאי:
גמ' שאינו יכול להוציא ממנו בדין. מפני שאין החנוני יכול להוציא ממנו בדין לכופו לשלם שהרי לא אמר לו תן לו ואני אפרע ובא ונוטל מזה אם רצה ליתן לו קאמר אבל אם מדינא הי' חייב לשלם כגון דבשליחותי' קעביד אסור דהא קמהני ליה:
גמ' באומר קונם כו'. אאם דרכו לחרוש קאי דהוא לבדו אסור משום שנעשה כאומר שאיני חורש לעול' בה אבל אחרים מותרין ובסיפא אם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין מפני שנעשה כאומר קונם שדי נחרשת בה לעולם:
הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל כול'. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בַּדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
פרס גולתיה. פיר' טליתו על הגדיש שנפלה דליקה עליה וברחה האש ממנה:
בגדך מדלי. במזלך יהו כל נכסיי כלומר על אחריותך שאתה מונעני מלכבות עד שלא תבא לביתי וא''ל ר' יונה כן יהיה ונעשה לו נס וניצולה כל השכונה:
הוה מגירי'. שכנו של ר' יונה ונפלה דליקה בשכונתו ובא הכותי ורצה לכבותה ולא הניחו ר' יונה:
לא הוה צריך לעשות כן. למחות בידם שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:
הניחו לגבאי. על הקב''ה אמר כן שבעונו בא לו זה:
בני קצרה. אנשי המלך מפני שאפטרופוס של מלך הי' כדאמר התם:
סכנה הוית. שאני התם דמפני סכנת נפשות התירו ודחי ליה ר' יוסי דאי סכנה הוית אפילו ר' אמי בעצמו היה מותר לו לכבות דמי לא תני כל דבר סכנה אין אומרים בשבת יעשו בגוים כו' אלא אפילו בלא סכנה מותר לומר כן וכן מסקי' בבבלי סוף כל כתבי:
נפל' דליקה בכפ'. בשבת והוציא ר' אמי כרוז בשוק כל דעבד ומכבה אינו מפסיד אלמא דשרי:
גמ' מהו. דמותר לו לומר לכתחילה מאן דעבד עמיה לא מפסיד ואע''ג דרישא ודאי מותר כל הזן אינו מפסיד וכדאוקמינן בבבלי כתובות ריש פרק המדיר התם משום מזונות התירו אבל הכא מאי:
גמ' שאינו יכול להוציא ממנו בדין. מפני שאין החנוני יכול להוציא ממנו בדין לכופו לשלם שהרי לא אמר לו תן לו ואני אפרע ובא ונוטל מזה אם רצה ליתן לו קאמר אבל אם מדינא הי' חייב לשלם כגון דבשליחותי' קעביד אסור דהא קמהני ליה:
גמ' באומר קונם כו'. אאם דרכו לחרוש קאי דהוא לבדו אסור משום שנעשה כאומר שאיני חורש לעול' בה אבל אחרים מותרין ובסיפא אם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין מפני שנעשה כאומר קונם שדי נחרשת בה לעולם:
משנה: הָיָה בֵיתוֹ לִבְנוֹת גְּדֵירוֹ לִגְדּוֹר שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָייָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה. הֵן עוֹשִׂין עִמּוֹ וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ור' יוסי אוסר. דכיון שאין שם אחר שיכול לזכות אלא הוא הוי כמתנה ואין הלכה כר' יוסי ודוקא באין לו מה יאכל הוא דשרו רבנן אבל באינש אחרינא לא:
מתני' ואין לו מה יאכל. אורתא דמילתא נקט וה''ה אפי' יש לו מה יאכל:
ובא. זה ונוטל מזה אם ירצה ליתן לו ואינו עובר על נדרו כדמפרש בגמרא:
מתני' הולך אצל פועלים. לא זו אף זו קתני ברישא אשמעינן לצורך מזונות שרי וסיפא קמ''ל דאפילו לצורך בנין ביתו התירו:
הלכה: הָיָה בֵיתוֹ לִבְנוֹת גְּדֵירוֹ לִגְדּוֹר כול'. מָהוּ דְיֵימַר. מָאן דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. נִישְׁמְעִינָהּ מַן הָדָא. בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי אִמִּי נָֽפְלָה דְלֵיקָה בַּכְּפָר. וְאַפִּיק רִבִּי אִמִּי כְרוּז בְּשׁוּקָאֵי דַאֲרָמָאֵי וְאָמַר. כָּל דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. סַכָּנָה הֲוֵית. וְאִי סַכָּנָה הֲוֵית אֲפִילוּ רִבִּי אִימִּי יִטְפֵּי. לֹא תַנֵּי. כָּל דָּבָר סַכָּנָה אֵין אוֹמְרִים. יֵיעָשׂוּ בַגּוֹיִם וּבַקְּטַנִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ בַגְּדוֹלִים וַאֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. מַּעֲשֶׂה שֶׁנָּֽפְלָה דְלֵיקָה בַּחֲצַר יוֹסֵי בֶּן סִימַאי בְשִׁיחִין. וְיָֽרְדוּ בְנֵי קַצְרָה שֶׁלְּצִיפּוֹרִין לְכַבּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶן לְכַבּוֹת. אָמַר לָהֶן. הַנִּיחוּ לְגַבַּאי שֶׁיִּגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ. מִיָּד קָשַׁר עָלָיו הֶעָנָן וְיָֽרְדוּ גְשָׁמִים וְכִיבּוּהוּ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן סֶלַע. וּלְאֶפַּרְכוֹס שֶׁלָּהֶן חֲמִשִׁים דֵּינָר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לֹא הֲוָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. חַד כּוּתַיי הֲוָה מְגֵירֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. נָֽפְלָה דְלֵיקָה בִּמְגִירוּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. אֲזַל הַהוּא כּוּתָאָה בָּעֵי מִיטְפַיֵיהּ וְלָא שָֽׁבְקֵיהּ רִבִּי יוֹנָה. אֲמַר לֵיהּ בְּגִין מִדְּלִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וְאִישְׁתֵּיזִיב כּוּלָּהּ. רִבִּי יוֹנָה דִכְפַר אִימִּי פָּרַס גּוּלְתֵיהּ עַל גָּדִישָׁה וְנוּרָא עָֽרְקַת מִינָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
פרס גולתיה. פיר' טליתו על הגדיש שנפלה דליקה עליה וברחה האש ממנה:
בגדך מדלי. במזלך יהו כל נכסיי כלומר על אחריותך שאתה מונעני מלכבות עד שלא תבא לביתי וא''ל ר' יונה כן יהיה ונעשה לו נס וניצולה כל השכונה:
הוה מגירי'. שכנו של ר' יונה ונפלה דליקה בשכונתו ובא הכותי ורצה לכבותה ולא הניחו ר' יונה:
לא הוה צריך לעשות כן. למחות בידם שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:
הניחו לגבאי. על הקב''ה אמר כן שבעונו בא לו זה:
בני קצרה. אנשי המלך מפני שאפטרופוס של מלך הי' כדאמר התם:
סכנה הוית. שאני התם דמפני סכנת נפשות התירו ודחי ליה ר' יוסי דאי סכנה הוית אפילו ר' אמי בעצמו היה מותר לו לכבות דמי לא תני כל דבר סכנה אין אומרים בשבת יעשו בגוים כו' אלא אפילו בלא סכנה מותר לומר כן וכן מסקי' בבבלי סוף כל כתבי:
נפל' דליקה בכפ'. בשבת והוציא ר' אמי כרוז בשוק כל דעבד ומכבה אינו מפסיד אלמא דשרי:
גמ' מהו. דמותר לו לומר לכתחילה מאן דעבד עמיה לא מפסיד ואע''ג דרישא ודאי מותר כל הזן אינו מפסיד וכדאוקמינן בבבלי כתובות ריש פרק המדיר התם משום מזונות התירו אבל הכא מאי:
גמ' שאינו יכול להוציא ממנו בדין. מפני שאין החנוני יכול להוציא ממנו בדין לכופו לשלם שהרי לא אמר לו תן לו ואני אפרע ובא ונוטל מזה אם רצה ליתן לו קאמר אבל אם מדינא הי' חייב לשלם כגון דבשליחותי' קעביד אסור דהא קמהני ליה:
גמ' באומר קונם כו'. אאם דרכו לחרוש קאי דהוא לבדו אסור משום שנעשה כאומר שאיני חורש לעול' בה אבל אחרים מותרין ובסיפא אם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין מפני שנעשה כאומר קונם שדי נחרשת בה לעולם:
משנה: הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל נוֹתֵן לְאַחֵר לְשֶׁם מַתָּנָה וְהַלָּהּ מוּתָּר בָּהּ. אִם אֵין עִמָּהֶן אַחֵר מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגֶּדֶר וְאוֹמֵר הֲרֵי הֶן מוּבְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ וְהַלָּהּ נוֹטֵל וְאוֹכֵל וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ור' יוסי אוסר. דכיון שאין שם אחר שיכול לזכות אלא הוא הוי כמתנה ואין הלכה כר' יוסי ודוקא באין לו מה יאכל הוא דשרו רבנן אבל באינש אחרינא לא:
מתני' ואין לו מה יאכל. אורתא דמילתא נקט וה''ה אפי' יש לו מה יאכל:
ובא. זה ונוטל מזה אם ירצה ליתן לו ואינו עובר על נדרו כדמפרש בגמרא:
מתני' הולך אצל פועלים. לא זו אף זו קתני ברישא אשמעינן לצורך מזונות שרי וסיפא קמ''ל דאפילו לצורך בנין ביתו התירו:
הלכה: הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל כול'. תַּנֵּי רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כֵּיוָן שֶׁאָדָם מַבְקִיר יָצָא דָבָר מֵרְשׁוּתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין הֶבְקֵר יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים אֶלָּא בִּזְכִייָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בָּא בַּר חִייָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. 16a דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּנוֹתֵן מַתָּנָה לָעֲשָׂרָה וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. הִבְקִיר שָׂדֵהוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חוֹזֵר בּוֹ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָאן דָּמַר. חוֹזֵר. כְּרִבִּי יוֹסֵי. וּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ חוֹזֵר. כְּרִבִּי מֵאִיר. הָדָא אָֽמְרָה. הֶבְקֵר כְּרִבִּי יוֹסֵי וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. מָה אָמַר. הֶבְקֵר. לֹא מַתָּנָה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֶׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הֶבְקֵר כְּרִבִּי יוֹסֵי וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּמָּן אָֽמְרִין. הֶבְקֵר כְּרִבִּי יוֹסֵי וְאֵינוֹ חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ וגו'. מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ וְאֵין לוֹ חַייָב אַתָּה לִיתֵּן לוֹ. יָצָא הֶבְקֵר שֶׁיָּדָךְ וְיָדוֹ שָׁוִין בָּהּ. הִיא לֶקֶט הִיא שִׁכְחָה הִיא פֵיאָה הִיא הֶבְקֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כיון שאדם מבקיר יצא דבר מרשותו. ואינו יכול לחזור בו ואע''ג דלא אתי עדיין ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעש' ואפילו קדם הוא וזכה בו:
ר' יוסי אומר אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכיה. דס''ל לר' יוסי הפקר כמתנה מה מתנה ביד דלא אתי לרשות המקבל לא הוי מתנה אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה:
דברי ר' יוסי. טעמיה דרבי יוסי משום דדמי כנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן כלומר כמי שנותן מתנה סתם לעשרה בני אדם וזה הזוכה ג''כ אחד מהן דלא הוי מתנה עד דאתי לידיה שהרי נתן להרבה בני אדם להיות זוכה כל הקודם בו וכן בהפקר שהבעלים הפקירו לכל וכל הקודם בו זכה ועד דלא אתי לידיה לאו כלום הוא והבעלי' יכולין לחזור בהן:
מאן דמר חוזר כרבי יוסי. דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה:
הדא אמרה הבקר כרבי יוסי וחייב במעשרות. לשון בעיא הוא אם לר' יוסי הבקר חייב במעשרות דקס''ד לר' יוסי הפקר לגמרי כמתנה משוי לה וחייב במעשרות ואפי' יזכה בהן אחר דלאו מתורת הפקר הוא אלא משום מתנה כיון דרשות ביד הבעלים לחזור בהן והיינו דמתמה עלה אם כן ש''מ מדר' יוסי דהבקר חייב במעשר:
מה אמר הבקר לא מתנה. סיומא דקושיא היא שהרי לא אמר לשון מתנה אלא הבקר ואמאי יהיה חייב במעשרו':
אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר''ל וקא מתמה עלה היאך סלקא דעתך לר' יוסי הבקר חייב במעשרות הא תמן בפרק קמא דמעשרות אמרינן הבקר לכ''ע פטור מן המעשר ואפילו ר' יוסי מודי בהא כדדריש ר' יוחנן מקרא:
ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. גבי מעשרות כתיב ודרשינן ממה שיש לך ואין לו חלק בה חייב אתה ליתן לו מעשר יצא הבקר שיד כולן שוין בו והיינו טעמא נמי דלקט ושכחה ופאה דכולן פטורין ממעשר מפני שיש לו חלק בהן וכן הבקר אלא ודאי לר' יוסי נמי הבקר פטור מן המעשר כל זמן שלא חזר בו ולא מדמי לה למתנה אלא לענין שיכול לחזור בו עד דלא אתי ליד הזוכר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source